0547-892577 bor.nechama@gmail.com

אני עוד חי וזכרון לשואה Memorry to the Holocaust

Few details about the art book “I Am Still Alive”:
The book is a memorial to the Holocaust.
Ten prints of 15×20 are placed in a box which was
designed and hand made by the artist Ido Agassi.
The book contains declaration of the artist and the curator.
The book was launched at 7.1.2018 in MUSEUM LOCHAME HGETAOT.  
The book was registered in Yad Vashem and got the no :19683.
One copy is in The Jewish Museum of in Amsterdam. 
The book was hand printed in two editions 10 times.

פרטים על ספר האמן "אני עוד חי":
ספר האמן הנו ספר תחריטים לזיכרון לשואה.
הספר נמצא בתוך קופסה שעוצבה ונעשתה לפי שיטת כריכה עתיקה ביד האמן עידו אגסי.
בספר עשרה תחריטים בגודל 15X20 כל אחד.
לספר מצורפים: דברי האמנית נחמה באר בעברית ובאנגלית.
דברי האוצר פריד אבו שקרה בעברית ערבית ואנגלית.
הספר הושק ב 7.1.2018 במוזיאון לוחמי הגיטאות. (במוזיאון עותק מהספר)
הספר נרשם באוסף מוזיאון יד ושם במספר 19683. (ביד ושם עותק מהספר)
עותק מהספר נמצא במוזיאון היהודי באמסטרדם.
הספר הודפס ידנית בשתי מהדורות 10 עותקים.

 

אני עוד חי

"לזכור ולא לשכוח, וגם לסלוח." זה מה שהעניקו לי הוריי עם זיכרון השואה, יחד עם מה שספגתי במהלך חיי וניסיוני, ומה שזכר השואה הטביע בתודעתי: לא לוותר מול כל קושי שקורה. כל זמן שאדם חי הוא תמיד שואף לגדול ולהשתרש כגזע עץ עבה ומפותל. כמו מחזוריות של פרחים ועשבים הגדלים וקמלים עד אין סוף.

כאדם עליי למצוא את הניצוץ שיש בי, שיש בכל אדם באשר הוא. לטפח אותו, למצוא דרך להתענג עליו, כמו על אור רוטט וצלול מול הצל. העשייה למען האחר מגביהה את נפשו של האדם. כמו קובית הסוכר ששמרה חברתה המורעבת של אימי ונתנה לה ביום הולדתה ה- 21 בצעדת המוות
ב- 20/02/1945.

החיים מלאים בדילמות שאין להם פתרון קל והם משתרעים כעשבי הים הענקיים באוקינוסים . סבוכים כחבלים מפותלים בתוכנו. לפעמים אנחנו מטפסים בחבל הפנימי הזה. שאר הרוח שבנו נושא אותנו על כנפיו, מעלה, מעלה ואנחנו פורצים קדימה בשמחת חיים וביצירה מופלאה.

לא פעם אני מחליקה מטה אל תוך בור, למרה שחורה, ליאוש עמוק, וחשה שיתוק ואבדן דרך.  תחושת האובדן גורמת לי לשקוע לתוך בדידות קשה, ואני מבקשת את עצמי למות, לאבד את עצמי, את ביתי ואת חיי.

בני האדם מחפשים את הדרך לעלות מעלה בכוחותיהם. לפעמים הם נעזרים בדתות שונות ובטקסים שונים, לעיתים הם נעזרים בתרבות שהם שייכים אליה, לעיתים הם שואבים כוח מאיתני הטבע, אך רובם מתבססים על כוחותיהם ויונקים את האנרגיה שלהם מהקשר הראשוני עם הוריהם. כמו חבל הטבור המקשר בין האם לעובר ודרכו זורם הדם כדי להפוך אותו לאדם שלם.

לאור הערכים שספגתי מהוריי ולנוכח אכזריות בני אדם, אל מול עוני, רעב, מלחמה – אני שואלת את עצמי: האם אלו שנושאים את דגל ההרס הם באמת בני אדם שהיו עוברים בבטן אימם, האם היו קשורים בחבל הטבור לזרם הדם שהעניק חיים, בדיוק כמוני, כמוך, בדיוק כמו כולם?

שאלה נוספת: אותם הערכים שגדלתי לאורם – האם הם כבלים המונעים בעדי לפעול נגד כוחות הרסניים, או שהם כוחות המניעים אותי להיות חלק מהאנושות ומהמשכיות והעזרה לאחר?
האם אהיה כמו חברתה של אימי ז“ל במלחמת העולם השניה? האם אדמה לאותם הסובבים בעולם ומסייעים לאחרים, בזמנים קשים במצבים של רעידות אדמה, של שיטפונות ושל מלחמות קשות? האם אתחלק בפיסת הלחם האחרונה עם האחר? האם אעזוב את מעגלי הנוחות שלי ואתפנה לעזור לנפגעי האסונות בעולם? לקשישים ? לילדים? לכל אדם באשר הוא אדם?

האם אצליח להמשיך בחיי בהתרגשות מרוממת ונשמתי תעלה ותפרח , פשוט תפרח?

נחמה באר

I AM STILL ALIVE

Remember and never forget and forgive. That is what my parents gave me with the memory of the Holocaust. It's mixed with what I had absorbed throughout   my life and my experience. What the memory of the Holocaust had embedded into my consciousness is: Never give up when facing any difficulty. If a person is alive, one always must strive grow and become like a thick tree trunk. Like the cyclicality of flowers and grasses growing and deafening endlessly. As a person, I must find the spark within me, and every human being. Nurture it and find a way to savor it, like a light that quavers against the shadow. Doing for the other elevates one’s spirit, like the sugar cube that my mother's friend gave her on her 21st birthday at the Death March on 20.2.1945.

Life is full of dilemmas that have no easy solution, and they are tangled as ropes within us. Like the huge seaweeds in the ocean. Sometimes we climb this inner rope. Our spirit carries us on its wings, up, up and up, and we break through forward with joy of life and wondrous creation. I often slide down into a dark pit, a melancholy, into deep despair, a sense of paralysis and of losing my way, to a point where the sense of loss sinks into harsh solitude. I ask myself to die, to lose myself, my home, and my life

All humans are looking for a way float up. Sometimes they use different religions and rituals, sometimes they use the culture they belong to, sometimes they draw strength from the elements of nature. But all rely on the forces and energy they absorbed from the initial relationship they had with their parents within the family unit. Same as the umbilical cord links the mother to the fetus, and through it streams the fetus becomes   a whole person.

A very difficult dilemma confronts me as a person in view of the cruelty of people, of poverty, famine, war. I ask myself: Are those who bear the flag of destruction truly human beings who passed through the bellies of their mothers, bound by the umbilical cord to the bloodstream that brought them to life, just as I was, just like everyone else? The second dilemma is the values considering the way I grew up. I do not know whether those values are binding me preventing me from acting against destructive forces? Or do they motivate me to be a part of human race to become a continuity of the moral vision I leave behind me?

Will I be like my late mother's friend in the Second World War.? OR like the people who travel the world and help others in difficult times? Situations like: earthquakes, floods and hard wars?

Will I share the last piece of my bread with the other? Will I leave my comfort zone and run to help the victims of disasters around the world? To help people their house had burnet, to the elderly, children?  Any person?

Will I be excited with joy and my soul blossom, simply blossom?

NECHAMA BOR  2018

מצורפים שישה קישורים לסרטונים המתארים את פרשת הרצח בקולנוע צפון. על מנת להיכנס לסרטונים יש להזין את הסיסמה  s1d2f3

https://vimeo.com/480853096

https://vimeo.com/480854885

https://vimeo.com/480938736

https://vimeo.com/480945485