0547-892577 bor.nechama@gmail.com

ת/טחנות קמח וחיים Milstone of Life and Spirit

ת(טחנות ) החיים נישאות ברוח
אני , ילדה בת חמש שמקבלת תליון כסף בדמות טחנת רוח קטנה.  בזיכרוני אמא שרה ורוקדת יחד איתי את ילדותה, לצלילי שירי ילדות הולנדיים על טחנות רוח עליזות. אני ואמא  במטבח. אמא לשה קמח בקערה  ושמה בידי הקטנה  בצק ואומרת : לושי "פופתיי" (בובלה) והכיני לך "קוקייא" (עוגייה) קטנה. אני מרגישה את הגעגוע של אמא לארץ הרחוקה הולנד, שם לטחנות הרוח תפקיד חשוב מאין כמוהו לשמור על החיים. שם הארץ שאת חייה וחיי קרוביה לא שמרה. כאן בארץ החדשה נבנים חיים. אני הדור  שעל כתפיו מוטל לשקם את החיים בארץ החדשה. בזיעת אפי אשתול חיטה אצמיח שיבולים מהם ייטחן קמח וייאפה לחם. אני אממש את הקשר של העבר עם ההווה יחד עם ערכים אנושיים אוניברסאליים. אהיה שותפה לאנשים המייצרים תרבות  מלווה בערכים. הערכים המנחים אותנו ומהווים בסיס להתפתחות התרבות הייחודית שלנו בעולם.
אני אשכיל לארוג מאבק גרגרי הקמח  שטיח יציב, בית שלא יהיה צורך להעבירו ממקום למקום.
האם אני מגשימה את תקוותה של אמא? יתכן ששטיח הקמח שלי לרגע נמצא וברגע שלאחריו
מתפזר ופורח.
אָדָם בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ וְכַחֲלוֹם יָעוּף.

אדם רגע כאן ורגע איננו … האם יישאר אחרי דבר או כחלום אעוף?

נחמה באר

וידאו ארט בשם: ת/טחנות קמח וחיים הוצג בתערוכה .

Video art by the name Mile Stones of Life and Spirit was presented at the exhibition.

Nechama Bor- Millstones of Wind and Spirit.     

A silver pendant in the form of a small windmill was my favorited chain at the age of five or six. Even before that, Mom was singing to me childhood songs in Dutch where cheerful windmills starred. Mom and Dad's childhood songs sent me somewhere to a beautiful happy, flat green land full of running streams and good rain.  It wasn't until I was a teenager that I realized they weren’t flour mills but pump mills. Their job all year round is to save lives from drowning in sea water which are higher than the soil. This same homeland did not spare my mothers life or the lives of her family and friends during the second world war.

Here in the new land, life is being built. I am the generation whose shoulders are tasked with restoring life in the new country. In sweat, I will plant wheat from which I will grind flour and bake bread. I will realize the connection of the past with the present along with universal human values. I will be a partner to the people who produce a culture accompanied by values. The values that guide our unique culture in the world. I will learn to weave from dusty flour  a stable carpet, a house that will not have to be moved from place to place.

People…

We labour by our lives for bread, we are like broken shards,

 like dry grass, and like a withered flower; like a passing shadow and a vanishing cloud,

 like a breeze that passes, like dust that scatters, like a fleeting dream.

(Jewish ritual) Unetanne Tokef, a liturgical poem for Rosh Hashana and Yom Kippur.

Am I fulfilling my mother's hope? Maybe my flour carpet for a moment is found and the next squandered and flying in the wind.